אליאן ואני

8:56:00 PM

אליאן ואני הכרנו בגיל ארבע בגן גומא. הימים היו ימיה הראשונים של השכונה הצבאית ביבנה. הרומן בינינו התחיל אחר הצהריים אחד שבו אליאן חזרה מהגן ובישרה לאמא שלה ציפי (שהיה לי הכבוד לצלם בפוסט הזה) שהילה עושה מסיבה בבית שלה. שינסה ציפי מתניה והגיעה חדורת קרב לבית שבו נערכת מסיבה מבלי שהגיעה אליהן הזמנה מיוחדת (או בעצם הזמנה בכלל). כשנפתחה הדלת, לא ברור מי הייתה יותר מופתעת: אמא ציפי שגילתה שאין שום מסיבה, או אמא שלי שגילתה במפתיע שנידבתי אותה לערוך מסיבה בבית בלי ידיעתה... בכל מקרה, אליאן ואמא ציפי נכנסו באותו יום אלינו הבייתה ומשם, אלינו ללב ונשארו שם עד היום. 

במהלך השנים עברנו לא מעט: שרדנו את בית הספר היסודי, נרשמנו יחד לחוג בלט ולהתעמלות, בכיתה ד' כבשנו יחד את גרמניה במסגרת משלחת ספורטאים מיבנה, ראינו ביחד את סרט האימה הראשון בחיינו (בית קברות לחיות), חלמנו על פיות, ציירנו (או לפחות 50% מאיתנו) דלתות על קירות (כי אחרת איך הפיות יכנסו??), התרגשנו יחד כל קדם אירוויזיון מחדש ונדרנו נדר שנתחתן עם בנים שיהיו החברים הכי טובים אחד של השני ותמיד נגור אחת ליד השניה. 

חלפו השנים והגענו לתיכון, ולתיכון, חוקים משלו. אליאן הייתה (ועדיין) הכי יפה, הכי פופלארית, הכי הכי. ואני  צעדתי בכיוונים קצת יותר מרדניים ובעולם חוקי התיכון הקשוחים שני העולמות האלו הם שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו. אבל שנות התיכון הסתיימו (תודה לאל על כך), התבגרנו, ולשמחתי הרבה, חפות מכל השפעות התיכון והאמהות שלנו, מצאנו האחת את השניה מחדש. לכבוד יום ההולדת של אליאן ובעצם לכבודנו כי לא באמת צריך סיבה, החלטנו להתפנק ביום כיף למהדרין שהתחיל בארוחת בוקר מושחתת והסתיים במסז' מושחת לא פחות, וככה חגגנו לנו 31 שנות חברות פוטוגנית. 


עם אורחים מפתיעים בארוחת הבוקר...








אז מה אאחל לנו חברה יקרה? שנזכה לעוד עשרות שנות חברות טובה


ושנזכה לגדל בנחת דור שלישי של חברות טובה, או לפחות שסתיו ובן יתמזמזו קצת בתיכון :-)



You Might Also Like

2 תגובות

טופס יצירת קשר