ימים לא פשוטים עברו השבוע על כוחותינו. אלו מביניכם שעוקבים אחרי בחודשים האחרונים "זכו" בין היתר ללוות אותי באינספור קיטורים על ההריון וקשייו. אמנם קיטורים שעטופים במנה גדושה של הומור עצמי אבל עם subtext שלא מותיר מקום לספק. והנה, כמו שאמא שלי הייתה אומרת לי לפעמים כשהייתי קטנה ובכיינית: "תיכף אני אתן לך סיבה אמיתית לבכות". To make a long story short אספר שזה התחיל מעוד אולטרסאונד שגרתי שהסתיים בכמה ממצאים חריגים שהובילו לשלל בדיקות. אמנם יש עוד מספר בדיקות ומעקבים לפנינו אבל אחרי כמה וכמה ימים מורטי עצבים, חזרנו להיות כמו שהציע הרופא החביב "אופטימיים מבלי להיות שאננים".

מתוך giphy.com

אז עכשיו כשחזרתי לנשום (כמעט) רגיל, אפשר לחזור ולהתרכז בזוטות החיים הקטנות עם הבטחה שלא אקטר יותר לפחות עד הצירים, ולהתענג על אלוהי הדברים הקטנים מהשבועיים האחרונים. 

יומהולדת 3 לסתיו:
אומרים שהזמן עובר מהר יותר כשמגיעים ילדים. אז נכון שזה לא הגיוני בשום מישור רציונלי של רצף זמן אבל זה בהחלט מרגיש ככה. נדמה לי שרק לפני רגע סתיו נולדה וכבר היא בת 3! קרנבל יום ההולדת נחגג לו ברוב הוד והדר השבוע: יום שישי בגן ויום שבת חגיגת פיקניק חברתית ומשפחתית אצל אבא שלי ביבנה.

ככל שהגברת גדלה כך היא מגלה יכולות משא ומתן מופלאות ששמות בכיס הקטן את טובי אנשי העסקים ועורכי הדין שיצא לי לפגוש בחיי. הפעם, היא הודיעה לי בטון חגיגי שליום ההולדת היא רוצה עוגה של פרפר. אם יש כשרון שללא ספק פסח עלי בגדול הוא כשרון הבישול. לכן ניסיתי להפעיל את שלל כישורי השכנוע שלי בשביל להוריד אותה מהרעיון. הצעתי במקום עוגה בצורת לב. לב זה נחמד. לב זה פשוט. ללב יש כבר תבנית. "לא רוצה לב. רוצה פרפר" פסקה הגברת וכך הסתיים לו המשא ומתן הקשוח ביותר שניהלתי בחיי.

אחרי מספר סרטונים ביוטיוב וכמה עצות מבשלניות בסביבה החלטתי לשנס מתניים ולצאת למשימה בשיתוף פעולה מלא עם בעלי היקר - מהנדס במקצועו. הכנו תכנית פעולה מפורטת שבה אני אחראית על האפייה והקישוטים והוא על החיתוך. מעולם לא הייתי בלחץ ממשימה חדשה כמו שהייתי מול המשימה הזאת. איך אוכל לעמוד מול עיני האיילה של ילדתי אם לא אצלח את משימת הפרפר?? אבל בזכות תכנית מתוכננת היטב ושיתוף פעולה צלחנו את המשימה יחדיו והכנו לגברת עוגת פרפר לתפארת. מאז הלידה לא הייתי כה גאה!

רק בשביל השמחה הזו היה שווה!

ומשהו קטן כדי להירגע:
הלידה הקודמת שלי הייתה בבית חולים לניאדו ומסיבות שלא זה המקום לפרט אין לי שום כוונה לשוב לשם. הפעם החלטתי לנסות את ביה"ח מאיר בכפר סבא. נרשמנו לסיור במחלקת יולדות ובאמת שניסינו לשים את כל הציניות בצד, אבל ללא הצלחה רבה. בתור "בעלי הניסיון" בסיור (עבור שאר הנשים בסיור מדובר בלידה ראשונה) השתעשענו לראות את הפער בין איך שחווית הלידה "משווקת" במהלך הסיורים הללו לבין החוויה כפי שהיא באמת. לטובת אלו מבין קוראותי שטרם חוו את "הנס" אחסוך בפרטים אבל עבורי חווית הלידה הייתה רחוקה מאוד מתיאור "מסע הנס" שתיארה המיילדת שערכה את הסיור במבט מאוהב בעיניים ותיאורים שמתאימים לסיור בכפר נופש גלילי. סיימנו את הסיור משועשעים ובעיקר רעבים, והחלטנו לשים פעמינו לבופה המפנק בגלריה של אלמוג שממוקמת מרחק נסיעה של דקות משם. למי שלא מכיר מדובר בבופה המפנק בארץ, אולי אפילו בעולם, שממוקם בתוך גלריה\בית קפה\חנות שנראית כאילו נלקחה היישר מהאגדות המתקתקות ביותר. התיישבנו בגינה הציורית והקסומה מתחת לשלל פרחים תלויים ומול מזרקה שנראתה כאילו נגנבה מתוך אחת הפיאצות ברומא, ונהנו מפחמימות וסוכרים כיד המלך. כי מה עוד צריכה לה אישה בחיים??