שבועיים וחצי בבית הספיקו לי כדי להיזכר שהדרך המהירה ביותר לדיכאון אחרי לידה היא לא לצאת מהבית. מזל שיש לי את תמר למפגש ספונטני וכתום בהתראה קצרה באמצע היום. אחרי תשעה חודשי הריון ושבועיים וחצי של צליעה עם סחבות בבית אין דבר משמח יותר מלגלות שאני מסוגלת להשתחל לתוך מכנסיים שהם לא מכנסי הריון. חמושה בלבוש שחור שמתכבס בקלות (ענין חשוב בכל יציאה שמלווה בילדים) שהשתלב מצוין עם הצבע של העגלה (בכל זאת מגדלים פה גבר קטן), יצאתי ביום הכי סוער בשבוע חמושה בהמון סבלנות כדי להתמודד עם מבטי ה"איך הוצאת תינוק בן פחות מחודש מהבית". גור התמודד בגבורה עם הבילוי המשותף וגילה שהחלב שיוצא מהציצי של אמא בתא מדידה של זארה הוא הרבה יותר טעים! 

 חולצה A22, שרשרת פאולה ביאנקו

אז נכון שהשיער עוד קצת מוזנח, ועור הפנים עוד קצת חיוור וגם המקיאג' לוקה בחסר אבל שעתיים עם תמר בבילוי הכי גירלי שיש הספיקו כדי להחזיר ניצוץ לעיניים וחיוך לפנים, שהפכו את ההתמודדות עם מבטי הביקורת שמסביב להרבה יותר נוחה. 

מכנסיים: שרה בראון; נעליים: Myma

 

עם סייל בזארה הייאוש נעשה יותר נוח

עם תמר שכל רגע איתה הוא Kodak moment

המגפיים היפות בתבל

בונדינג פוטוגני

סופשבוע נפלא לכולם.