לפני כמה שבועות הלכתי למרתון סטאנד אפ נפלא בשם "נשי ותהני" בניצוחן של סטאנדאפיסטיות מצחיקות עד דמעות ובשפה שגרמה לתלתלי להאדים. אחת הסטנדאפיסטיות בשם נגה דאנג'לי סיפרה שהיא חזרה מטיול באיטליה עם בנה בן השנתיים והמסקנה שלה היא שזה מדהים כמה אנחנו (ההורים) מוכנים לשלם כדי כמעט ליהנות בחו"ל. ובמילותיה שלה: "לנבוח על הילד ולעמוד ליד אנשים שבאמת נהנים".  אם הזדהתם, חפשו את המופע. בעצם, הוא יצחיק גם אם לא. 

בשלוש השנים האחרונות נסענו מידי אוגוסט למלון "הכל כלול" בקוס שביוון. השנה החלטנו לשנות אווירה, לאתגר ולהגר לכפר נופש אהוב ומומלץ על ידי ישראלים בשם דה האמהוף בהולנד. ובכן, אם במאתגר חשקה נפשנו קיבלנו אתגרים ברוחב לב. עברנו במשך שבוע לבקתת עץ ציורית אך מטונפת עם מרפסת עץ עליה גדלו זנים של פטריות שמינן טרם התברר לטובי הביולוגים. לגדולה זה כמובן לא הפריע להתרוצץ יחפה (וכה יפה) ולהאכיל ברווזים שמנים שלא ידעו רעב מהו. הקטן מאידך פחות התרשם מכל הפסטורליות הזאת וגם לא מרצפת העץ הידידותית לזוחלים כמוהו (וגם לזוחלים ממינים אחרים שהתגלו עליה מידי בוקר). היער שבו ממוקמות הבקתות הוא יער של ממש עם שבילים לא סלולים, ענין שגרם לאינספור שמלות הערב ונעלי העקב שארזתי להראות מעט מגוחך. אבל למרות תנאי הקמפינג הבלתי צפויים חייבת לומר שיש משהו מאוד מרגיע בישיבה על מרפסת עץ בלב יער ירקרק על גדות אגם עם ברווזים. מצד שני, אולי העשן שהיתמר מכל עבר שמקורו ביבול היישר מאמסטרדם אחראי על אפקט ההרגעה.... 

כפר הנופש מלא באטרקציות לילדים שלא יכולנו לנצל בגלל המרחקים הגדולים שבתוך הכפר וחוסר היכולת שלנו להתנייד באופניים עם גור התינוק. במסגרת ההגיון ההולנדי, צריך להזמין מראש אופניים לכפר אבל אי אפשר להזמין כסאות לילדים. אם אלו הן תוצאות הליגליזציה אני קוראת להחרים את "עלה ירוק". כשהגענו למשרד השכרת האופניים נתבשרנו שלא נשארו עוד כיסאות ונגררים לילדים. כששאלנו מה בדיוק אנחנו אמורים לעשות עם הילדים הוא השיב לנו בטון מאשים שזה השבוע העמוס ביותר בכפר וכל ישראל נמצאת פה. אם הייתי צריכה לנחש הייתי מהמרת על כך שהוא לא בצד של אנה פרנק...

תודו שזה מרגיע

לכן החלטנו לטייל כל יום במקום אחר מה שנקרא בעגה "טיולי כוכב". בגלל שהמזוודה של בעלי נעלמה בנפתולי בן גוריון העמוס התחלנו את הטיול באמסטרדם לצורך רכישת מלאי של בגדים בשבילו. אני לא זקוקה לתירוץ מסוג "המזוודה שלי אבדה" ומוכוונת מטרה נכנסתי לרשת השוודית הנהדרת COS ויצאתי עמוסה בטובין. עייפים אך מרוצים סיימנו את היום בפארק הירקרק באמסטרדם שבו מרבית מיושביו ישבו בנחת והפריחו עשן ריחני. אנחנו עמוסים בילדנו הפרחנו במקום זה בועות. 

שאר הימים חלפו עלינו בנעימים בין שלל עיירות ציוריות כמו חיטהורן - עיירה שמופיעה כנראה בכל ספרי התיירות הישראלים כי השפה השלטת בה היא עברית. חיטהורן הוא כפר קטן עם בתים משגעים שבנויים כולם על גדות תעלות. ונציה בגרסה הכפרית מינוס ריחות העובש. שטנו בין התעלות במשך כשעתיים שבהם הצלחתי להישרף לתפארת ולהיות הישראלית הראשונה שמגיעה לאירופה להישרף, ובכך איבדתי סופית את הזכות לצחוק על צרפתי ארצנו...

יש מי שגר בהרצליה ויש מי שגר בחיטהורן.


בתוך הכפר אין מכוניות והתושבים מתניידים ממקום למקום באמצעות סירות או בשבילי האופניים.


סיור העיירות שלנו הסתיים בעיירה הציורית Edam שנראית כמו חלום שממתין להתגשם. בתים ציוריים, גינות מטופחות, תעלות שמפרידות בין הרחובות ובתי קפה שלא יודעים חלב סויה מהו. ביקור קצר בסוכנות הנדל"ן המקומית לימד אותנו שדירה עם עליית גג ציורית עולה פחות מדירתנו הקטנה בהרצליה.





בונדינג על רקע פסטורלי.

אז אם יש מבין קוראי מי שמתמחה במציאת עבודה בהולנד למחוסרי דרכון אירופאי, אשמח לייעוץ ומבטיחה לזכות בתמורה במקום של כבוד על ה- wall שלי ;-)