חצי נחמה

7:02:00 AM

אוי כמה שחיכיתי לחופשת סוכות. ולמי שתוהה, אני לא אוחזת בחיבה מיוחדת לריבוע עשוי מוטות עם סדינים שנראים כאילו נשדדו מהומלס. כל שנה בסוכות אני חוגגת את החג האהוב עלי והחשוב מכולם - Me time. מידי שנה, בעלי עובד בחול המועד והילדים נמצאים יומיים בגן, מה שמשאיר לי זמן איכות אמיתי עם עצמי וכצפוי כמות הדברים שאני מתכננת לעשות ביומיים האלה יכולה להספיק לשבוע במונחים של אדם רגיל ללא ילדים שטרם התמקצע באומנות האופטימיזציה של הזמן.

אני משתייכת לאסכולה שאוהבת להיפטר מהמטלות המעיקות בהתחלה ולהשאיר את הטוב לסוף ולכן המשימה הראשונה שנבחרה הייתה להעביר את האוטו טסט. בעדה אומרים אצלנו: א מענטש טראכט און גוט לאכת ובעברית: האדם מתכנן ואלוהים צוחק. בתור אחת שאוחזת ברכב משנת 2005 עם מיליון ק"מ (לפחות) ובעלות שלישית (הראשונה הייתה ליסינג...) אני מופתעת כל שנה מחדש מכך שאני לא יוצאת משם עם רשימת ליקויים שדורשים מכירת איבר פנימי חיוני בשוק השחור כדי לממן אותם. גם הפעם באורח פלא הרכב נמצא תקין ואפילו המגבים החורקים שלי עברו.


  שמחה וטובת לב על כך שהשעה עוד לא תשע והנה סיימתי את המטלה המעיקה ביותר ולפני עוד יומיים של חופש ניגשתי לבוחן שניסה לסגור את מכסה המנוע. אחרי מספר נסיונות טריקה שהרעידו את הרכב הרעוע הוא קרא לשני חברים. פה חשדתי. אחרי שכוח ההצלה נכשל גם הוא במשימה בישר לי הדוקטור שהמכסה לא נסגר ואסור לו להעביר אותי ככה טסט. משם הופנתי היישר למוסך הסמוך.

חולצת פייטים: Blush

שעתיים וחצי של נסיונות אחר כך, נתבשרתי שאין ברירה והרכב זקוק להשתלת מנעול חדש שצריך להזמין וצפוי להגיע למחרת בבוקר. וכך החזיר את נשמתו לבורא יום החופש הראשון. למחרת המתנתי כמו תיכוניסטית מאוהבת מצפה בדריכות לטלפון הגואל מהמוסך, אלא שהשעות חלפו והטלפון לא הגיע. בשעות הבוקר המאוחרות כשהבנתי שלפני עוד 4 שעות אחרונות של חופש החלטתי להתעלם מהמלצת הדוקטור שלא לנהוג ברכב עד התיקון ומיהרתי למפגש חפוז ביפו עם לילו הלוא היא עלמת הזיגזג האהובה עלי.




חצאית: COS; תיק של Furla, משקפי שמש: רזילי

אלא שבכך לא תמו תלאות היום ולאחר נסיעה ממושכת מידי בפקקים נקלעתי לסכסוך חריף בנוגע לחניה ולאחר שהגעתי למסקנה שלא מתחשק לי לסיים את היום בתוך הסטטיסטיקה של מקרי הדקירה פיניתי את מקום החניה תוך שאני מתרגלת נשימות יוגה עמוקות שעזרו כמו כוסות רוח למת (שלא השכיל לפנות את החניה לבעל הסכין...).



רבע שעה אחר כך אחרי כוס קאווה צנונה ושיחה מלבבת על עלמת הזיגזג העולם חזר להראות כמו מקום קצת יותר הגיוני וחביב.









ולסיום שאלת זן: אם שתי בלוגריות נפגשו ושום תמונה לא צולמה, האם המפגש באמת קרה?


ותודה ללילו על התמונות שהחליטה הפעם להשאיר חותם אומנותי ולפקס את המצלמה על כל האובייקטים בפריים שאינם אני ;-)



You Might Also Like

0 תגובות

טופס יצירת קשר